עו"ד חיר פואד נ' חמדאן

פסק דין

עסקינן בתביעה לתשלום שכר טרחת עורך-דין.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע פנה אל התובע, שהינו עורך-דין במקצועו, על מנת לייצגו ולטפל עבורו בתביעה למימוש זכויותיו נגד משרד הביטחון.

כמו כן אין מחלוקת כי הנתבע חתם על הסכם שכר טרחה, וכי התובע החל את הטיפול בעניינו של הנתבע.

אלא שהמחלוקת ביניהם נסבה על תנאי שכר הטרחה אשר סוכמו בתחילת הייצוג; על השאלה אם שולמו תוך כדי כך כספים על ידי הנתבע; ועל אותנטיות החתימה של הנתבע על הסכם שכר הטרחה העומד בבסיס התביעה דנן.

לטענת התובע, ביום 25/9/03 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה שעותק ממנו צורף לכתב התביעה. לפי תנאי ההסכם, הנתבע התחייב לשלם לו את הסכומים הבאים: סך של 400 ש"ח בגין דמי טיפול; סך של 1,200 ש"ח בעבור כל הופעה בפני הוועדה הרפואית; סך של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ למקרה שיוגש ערעור על החלטת הוועדה לבית המשפט השלום; וכן סך של 800 ש"ח בתוספת מע"מ בעד כל אחוז נכות שייקבע לנתבע או 15% בתוספת מע"מ מכל קצבה או גמלה שתשולם לנתבע במשך 5 שנים – לפי הגבוה מבין השניים (להלן – "ההסכם").

התובע הוסיף, כי ייצג את הנתבע בנאמנות וטיפל בעניינו על הצד הטוב ביותר, ולאחר עמל רב הוכר הנתבע כסובל מנכות נפשית בשיעור של 1%. כמו כן, התובע דאג להגיש ערר בשם הנתבע לבית משפט השלום לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט -1959, אלא שאז ובאופן מפתיע הנתבע ניתק עמו כל קשר ונמנע מלשלם לו את השכר המגיע לו לפי ההסכם.

לפיכך עותר התובע לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחה לפי תנאי ההסכם בסך של 12,964 ש"ח, לפי המפורט להלן: סך של 924 ש"ח כולל מע"מ בגין קביעת 1% נכות; 2,400 ש"ח בגין ייצוג הנתבע בשתי ועדות רפואיות; 400 ש"ח בגין הטיפול; ועוד 8,000 ש"ח בגין הערר שהוגש לבית המשפט השלום.

לעומת זאת טוען הנתבע, כי התובע הבטיח לו הישגים משמעותיים אם ייצג אותו, ועל בסיס זה התקשר עמו. לגופו של עניין טוען הנתבע, כי סוכם עם התובע על תשלום שכר טרחה בשיעור של 15% מהקצבה שתשולם לו על ידי משרד הביטחון, בנוסף לדמי הטיפול בסך של 800 ש"ח, סך של 1,000 ש"ח בגין הערר ועוד 1,200 ש"ח בעבור הייצוג שלו בוועדה הרפואית.

הנתבע הדגיש, כי שילם את הסכומים הנ"ל (למעט ה-15% משום שלא היה זכאי לתשלום קצבה) אך התובע לא נתן לו קבלות בגינם. לא זו אף זאת, התובע לא טיפל בעניינו באופן ראוי, ואף נקט כלפיו בגישה של סחבת וזלזול מופגן.

אשר להסכם עליו נסמך התובע בתביעתו טוען הנתבע, כי החתימה המתנוססת עליו איננה חתימתו, ומכל מקום הוא לא חתם על הסכם שכזה.

דיון והכרעה:

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על בסיס המסמכים שיש בתיק וללא צורך בחקירת בעלי הדין והעדים מטעם הנתבע.

זה המקום לציין, כי להוכחת אותנטיות החתימה של הנתבע על ההסכם הוגשה מטעם התובע חוות דעת בתחום השוואת כתב היד של המומחית הגב' אורה כבירי, אשר מצאה כי החתימה המופיעה על ההסכם היא חתימתו של הנתבע בסבירות גבוהה מאוד.

לעומת זאת, הנתבע לא הגיש חוות דעת מטעמו והסתפק בהעלאת טיעוניו כנגד המשקל שניתן לייחס לה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים נחה דעתי לדחות את התביעה.

אפתח בכך, כי משוויתרו הצדדים על שלב החקירות הנגדיות, אין עוד רלוונטיות לטענה כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את טענתו כי שילם סכומים שונים לתובע, ולו בשל טענתו כי שילם אשר שילם בנוכחות עדיו (אשר הגישו תצהירים מטעמם) ומבלי לקבל קבלות מהתובע.

אין ספק כי הטענה המרכזית שעומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם הנתבע חתם או לא חתם על ההסכם המצורף לכתב התביעה?

בקשר לשאלה זו בקש התובע להפנות לדברי הנתבע בדיון למתן רשות להתגונן, שם אישר כביכול כי חתם על הסכם שכר טרחה לגבי תשלום 15% מהגמלה, כנתון הסותר את גרסתו בדבר אי חתימתו על הסכם כלל. לאחר שבחנתי בעצמי את דברי הנתבע בפרוטוקול הדיון הנ"ל הגעתי למסקנה כי אין כך הם פני הדברים. הנתבע אמר אומנם "חתמתי על 15%" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 5/7/07) אך בהמשך לכך חזר והבהיר, כי בפועל לא חתם על הסכם כלשהו (שם), אלא "סיכמנו שנחתום על הסכם שכ"ט רק על 15% מקצבת הנכות למשך 5 שנים" (עמ' 5 לאותו פרוטוקול).